בתקופה של אחרי החגים, מחשוון עד כסלו מברכים על ברכת הגשם הנושאת משמעות רוחנית וגשמית.

ברכת הגשם בסייעתא דישמיא.

משיב הרוח- מוריד הגשם, כשיורד גשם באה הרוח.

משיב הרוח ריבונו של עולם- משיב לנו את הרוח.

דוד המלך בספר תהילים אומר "ורוח קודשיך אל תיקח ממני".

ובמילים פשוטות: הגשמיות והחומר מסתירים מאדם את האור האמיתי שמגיע לו, הגשמיות והחומר גורמים לנו לשכוח מי נותן לנו פרנסה, כוח, בריאות ועוד .

הקדוש ברוך הוא מתייחס לילדיו כאל קדושים בעיניו ,אבל אנחנו מוקפים בחומר והחומר שמקיף אותנו גורם לנו לשכוח את הדברים החשובים כמו: מי זה שנותן לנו את הכוח?

הבורא אומר שהאמונה היא הבסיס להכל. 

כשהאמונה במצב ירוד, האדם לא יצליח להתקדם ויתרחק מהבורא.

דוד המלך אומר לה', שיסיר ממנו את הגשמיות שכיום בדור שלנו עוטפת אותנו בכל מקום ומסתירה מאיתנו את הטוב בנו ובאחרים.

אנחנו צריכים בכל מצב ובכל עת להודות לו, כמו שעשה דוד המלך.

המהרח"ו אומר: אם הגענו לדור הגאולה, הדינים משתלטים, הגשמי מקשה על הרוחני.

החכמים מדברים על מצב ביניים שהאדם יכול לצאת ממצב זה.

ותמיד בכל דרך יש ללמוד את הזכות (מידת הרחמים)

המהרח"ו אומר, תמיד לשיר לה'.

סוד העניין הוא על פי האר"י הקדוש:

אומר האר"י הקדוש, כשאדם בא להתפלל ישנם מלאכים באמצע הדרך אשר חוטפים את התפילה ממנו (לא מאפשרים לתפילה השלמה לעלות לשמים)

כשאדם מתפלל ומתלונן על מחסור ועל קשיי החיים, משמע שהאדם בצרות. התפילה נתקעת עד הגעתה של התפילה הבאה.

כשאדם שר ופונה בתפילתו בגישה חיובית- המלאכים מתבלבלים ולכן לא יוכלו לעצור את תפילתו.

אדם שמח שרוצה לפאר ולהלל את השם יתברך- ישיר בתפילתו, כך תפילתו תעלה השמימה בלי מסננים, בלי פילטרים.

דוד המלך אומר: "אשירה לה' בחיי."

כל זמן שאני חיי, אנגן לו גם אם ידי מסרבות לנגן, כי זה בעצם, יסוד התפילה.

אז איך יוצרים איזון בין עולם גשמי לרוחני?

על ידי שירה שמולידה שמחה.

שמחה מולידה דבקות.

"פיתחו לי פתח כחודו של מחט"

מי ששר לה', נפתח לו פתח כחודו של מחט. המחט הדקה תפקידה לתפור והיא מחברת בין העולם הגשמי לעולם הרוחני ויוצרת איזון בין 2 העולמות.

שירה, תפילה, דיבור להשם מעלה את נפש האדם ורצונו להיכל השירה– שזהו המקום הכי קרוב לקדוש ברוך הוא.

הרעיון הוא לייצר איזון בין נפש רוח ונשמה, לקחת את הנאות החיים במידה ראויה, ולא חזירית וליצור איזון. מי שמרבה בחומר האיזון מופר.

הרמב"ם (הילכות דעות) אומר: 

יש לך אפשרות להיות הנשמה העוצמתית שבשמה באת לעולם הזה (ללמד זכות, למצוא את הטוב באחר, לשמח את השם) האדם מייחל שהשם ייתן לו כוח, האדם מקבל מתנות ולא תמיד מגיע לו, 

מה שהוא צריך לעשות זה לשיר לה' וללמד את ילדיו זכות מהי.

רבי נחמן אומר: גם אם יש אדם רשע שמחליט להשתנות וללמד זכות על עם ישראל, ה' ישמח בו ויאפשר לו להפוך מרשע לצדיק .

ברגע שאדם מלמד זכות הוא יוצר איזון בין הטוב והרע, בין הגשמי לרוחני. 

"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום ברחמיו עלינו ועל כל עמו ישראל"- ברגע שתצליח לסלוח, ייווצר איזון בין הגשמי לרוחני.

ושוב נחזור לאדם שאם הוא נמצא בשנאה ומחלוקות , הוא לא יחווה שלווה ונחת.

ההתעסקות בכאב ובדיכאון, בתחום שמכלה את תעצומות הנפש, גורם לסבל.

האר"י הקדוש אומר שהאדם צריך לפנות לעזרתו של הבורא, "תעזור לי להיות טוב ולתקן את מידותיי כי לא אצליח לבד"- ואז יתחיל איזון בין הגשמי לרוחני.

ושוב, בתפילות עם שירה המלאכים יתבלבלו.

יש עוצמה לשירה ולשמחה, התפילה שלך תתקבל בשמחה ותקרב אותך אליו(כשירת משה, כשירת דבורה, כשירת שלמה, כל הגדולים) 

בהזדמנות זו נזכיר את חזקיהו המלך שאם היה שר שיר לה' היינו זוכים למלך המשיח בדורו של חזקיהו.

השיח עם השם בשירה הוא הדבר החזק, נקודת הפתיחה היא: הבורא רוצה לעזור לילדיו.

תודו לו על הדברים המובנים מאליהם, על הבריאות, על הנשימה הסדורה, על זה שהוא שומר עלינו מפני כל רע,

שום דבר אינו מובן מאליו, השירה הגדולה עם כוונה מאחוריה היא הדבר האמתי וזכרו שבהיכל השירה מתקבלות התפילות.

אז מהו חומר ומי רוח?

חומר- הרצונות החומריים שלנו לקבל חומר.

רוח- כיבוד, סיפוק, אמנות, מיצוי עצמי, ציור, שירה (נשמה)

כשאדם מזין רק את הגשמי (נוסע לטיול, קונה מכונית חדשה, מחליף דירה לדירה חדשה יותר) ומדכא את הנשמה הוא יגיע למצב של עצבות, בעיות נפש וכעס כלפי הסובבים אותו.

ההודיה להשם על הפרנסה והבריאות, על מה שיש, צריכה להיות על בסיס יומיומי.

כשהנשמה מדוכאת הנפש שרוצה עוד ועוד משתלטת ומכאן מתחילות הבעיות, הנפש משתוללת.

זה המקום לייצר איזון.

כשאדם בנפילה הקדוש ברוך הוא, נמצא אתו, הוא תמיד שם כולם שווים בעיניו ללא העדפה.

האדם צריך לשאוף לראות רק טוב ולהתכוון, כאן נכנס הבורא ועוזר לו בהורדת הגשמיות.

לסיכום: אדם צריך לשאוף לאיזון, נפש, רוח ונשמה, ליצור איזון בין הרוחני לגשמי.

בדיוק בתקופה הזאת של אחרי ראש השנה, יום כיפורים וסוכות, זה זמן להתכנס לעבודה פנימית. נתכנס פנימה לתוכנו, כל אחד לעצמו עד שנגיע לאורות חנוכה (האור הגנוז) 

נעביר את הרוחניות שצברנו בתקופה הזאת של אחרי חגי תשרי לתוך הנפש וכך נייצר איזון בתוכנו.

גם אם לא הלך לנו היום או מחר, "אל ייאוש" (רבי נחמן) -מחר יום חדש